במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת The Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism, החוקרים שאפו לבחון את ההשפעות ארוכות הטווח של כריתת לבלב דיסטלי על סבילות לגלוקוז ולזהות אילו גורמים תורמים לדרגות השונות של אי סבילות לגלוקוז שנצפו בקרב מטופלים לאחר ההליך.
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו 493 חולים רשומים, מתוכם 117 עברו כריתת לבלב דיסטלי. מתוך אלה, 56 חולים שלא סבלו מסוכרת לפני הניתוח נבחרו לניתוח מפורט. הגלוקוז והתפקוד האנדוקריני שלהם היו במעקב צמוד באמצעות בדיקות סבילות לגלוקוז (75 גרם) דרך הפה שנערכו לפני הניתוח, חודש לאחר מכן, ולאחר מכן כל שישה חודשים עד שלוש שנים. נפח הלבלב נמדד גם באמצעות טומוגרפיה ממוחשבת (CT) לפני ואחרי כריתת הלבלב הדיסטלי.
מתוצאות המחקר עולה כי הפרשת האינסולין פחתה ורמות הגלוקוז בדם עלו בעקבות כריתת לבלב דיסטלית. מבין 56 החולים שהיו במעקב צמוד, 33 פיתחו סוכרת, המתרגמת לשיעור שכיחות מצטבר של 74.1% של סוכרת 36 חודשים לאחר הניתוח.
מניתוח רגרסיה רב משתני על שם קוקס (Multivariate Cox regression analysis) עולה כי פגיעה בסבילות לגלוקוז לפני הניתוח, ירידה במדד האינסולינוגני ופגיעה בסבילות לגלוקוז חודש לאחר הניתוח זוהו כגורמי סיכון להתפתחות סוכרת לאחר כריתת לבלב דיסטלי.
החוקרים סיכמו כי ירידה בתגובת האינסולין בשלב מוקדם והפרעה בסבילות לגלוקוז לפני הניתוח הם גורמי מפתח בהופעת סוכרת בעקבות כריתת לבלב דיסטלי. ממצאים אלה מדגישים את התפקיד הקריטי של מסת תאי בטא בלבלב בשמירה על הומאוסטזיס של גלוקוז, במיוחד לאחר טיפול כירורגי של כריתת לבלב דיסטלית.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה