כריתת כליה חלקית היא טיפול סטנדרטי עבור גידולים קטנים בכליות. ככל שהשימוש בכריתת כליה חלקית עולה וכולל גידולים גדולים ומורכבים יותר, הסיכון להמרה לכריתת כליה רדיקלית ככל הנראה עולה.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת The Journal of Urology, החוקרים ביקשו להעריך את ההיארעות והסיבה להמרה לכריתת כליה רדיקלית בחולים שתוכננו לכריתת כליה חלקית על ידי מנתחים המשתתפים ב- MUSICי(Michigan Urologic Surgery Improvement Collaborative).
החוקרים ריבדו את כל החולים שתוכננה לכריתת כליה חלקית רובוטית על פי סוג ההליך שהושלם בסוף (כריתת כליה חלקית רובוטית לעומת כריתת כליה רדיקלית). החוקרים עברו על רשומות טרום-ניתוחיות ותוך-ניתוחיות לצורך הערכה טרום-ניתוחית של הקושי והסיבה להמרה. משתנים של המטופל, גידול, פתולוגיה ותרגול הושוו בין הקבוצות.
תוצאות המחקר הדגימו כי מתוך 650 חולים שהיו רשומים לכריתת כליה חלקית רובוטית, התרחשה המרה לכריתת כליה רדיקלית ב-27 (4.2%) חולים. לא היו דיווחים על המרות לפתיחה מלאה.
תיעוד טרום-ניתוחי הצביע על תוכנית להמרה אפשרית ב-18 (67%) חולים, כולל חלקי עם רדיקלי אפשרי (n=8), חלקי לעומת רדיקלי (n=6), או כריתת כליה רדיקלית ככל הנראה (n=4). תיעוד תוך ניתוחי הצביע על כך שרק 5 (19%) המרות היו משניות לדימום, כאשר רוב ההמרות נבעו ממורכבות הגידול ו/או חששות אונקולוגיים.
בנוסף, החוקרים מצאו שלחולים שעברו המרה היו עם גידולים גדולים יותר (4.7 לעומת 2.8 ס"מ, P < .001) ובמורכבות גבוהה יותר (64% לעומת 6% , P < .001) עם ניקוד R.E.N.A.L. (עבור רדיוס, אקסופיטי/אנדופיטי, קרבת הגידול למערכת האיסוף, קדמי/אחורי, מיקום ביחס לקו הקוטבי) ניקוד נפרומטריה ≥ 10. נוסף לכך, החוקרים ראו כי לחולים שעברו המרה לכריתת כליה רדיקלית היה שיעור גבוה יותר של ≥ pT3 (27% לעומת 8.4%, P = . 008).
לסיכום, קיים שיעור נמוך של המרות מכריתת כליה חלקית רובוטית לרדיקלית וסיכון נמוך עוד יותר להמרה עקב דימום בלתי מבוקר. רוב המקרים של המרה היו בעקבות סיכון אונקולוגי.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
