היפרכולסטרולמיה עלולה להוביל לטרשת של העורקים הסגמנטליים, אשר מסתעפים לתוך עצם החוליה דרך ה-intervertebral foramina. לפי השערת כלי הדם של מחלת הדיסק, מצב זה עלול להוביל לאיסכמיה של הדיסקים המותניים ובכך לתרום למחלות דגנרטיביות של עמוד השדרה המותני. למרות זאת, מעט מאוד דווח על ההשפעות של כולסטרול ושל סטטינים על התוצאים של ניתוחי קיבוע החוליות המותניות.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Spine, ביקשו החוקרים לחקור את הקשר בין כולסטרול הקשור לליפופרוטאינים בצפיפות נמוכה (LDL) ושימוש בסטטינים, לבין פסאודוארטרוזיס בחולים לאחר ניתוח איחוי עמוד שדרה חד שלבי אחורי או טרנס-פורמינלי (PLIF/TLIF).
במחקר בוצע שימוש רטרוספקטיבי ב-TriNetX, רשת מחקר גלובלית מאוחדת, על מנת לזהות 52,140 מטופלים לאחר ניתוח איחוי עמוד שדרה בין השנים 2002-2021. מבין המטופלים הללו, ל-2,137 היה כולסטרול גבוה (>130 מ"ג/דצ"ל) ול-906 היה כולסטרול נמוך (<55 מ"ג/דצ"ל).
לפני הניתוח, 18,275 מטופלים נטלו סטטינים, בעוד ש-33,415 לא נטלו את התרופה. בנוסף, במחקר בוצע שימוש בניתוח הכולל ציון נטייה להתאמת גיל, מין, גזע וקו-מורבידיות על מנת לאזן את הקבוצות שנותחו. לאחר מכן, ההיארעות של פסאודוארטרוזיס הוערכה בקבוצות המתואמות בתקופות של שישה חודשים, שנה ושנתיים לאחר הניתוח.
תוצאות המחקר הדגימו כי למטופלים עם כולסטרול גבוה היו סיכויים גבוהים יותר לפתח פסאודוארטרוזיס בשישה החודשים (יחס סיכויים 1.73; רווח בר סמך 95%: 1.28-2.33), בשנה (1.59; 1.20-2.05) ובשנתיים (1.57; 1.20-2.05) שלאחר ניתוח איחוי עמוד שדרה.
כמו כן, למטופלים שנטלו סטטינים היה סיכוי נמוך יותר באופן מובהק לפיתוח פסאודוארטרוזיס בשישה החודשים (0.74; 0.69-0.79), בשנה (0.76; 0.71-0.81) ובשנתיים (0.77; 0.72-0.81) שלאחר ניתוח איחוי חד שלבי.
ממצאים אלה מציעים כי למטופלים עם היפרכולסטרולמיה קיים סיכון מוגבר לפתח פסאודוארטרוזיס לאחר ניתוח איחוי עמוד שדרה PLIF/TLIF, בעוד ששימוש בסטטינים מקושר לסיכון מופחת. נתונים אלה עשויים להוות הזדמנות לאופטימיזציה טרום-ניתוחית בחולים הדורשים איחוי של החוליות המותניות ומצדיקים חקירה נוספת בתחום זה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה