בן 49, גרוש, BMIי31, אושפז במחלקה לפסיכיאטריה בבית החולים האוניברסיטאי הכללי בפראג, צ'כיה, עם הפרעת דיכאון קשה ועמידה לטיפול. חודשיים טרם אשפוזו טופל בקהילה ב-150 מ"ג טרזודון ללא כל השפעה. מלבד טיפול זה היה ללא טיפול תרופתי.
עוד בעניין דומה
בקבלתו למחלקה אובחן פסיכיאטרית עם ניקוד גבוה בסולמות להערכת דיכאון. נלקחו אק"ג וספירת דם והטיפול הפרמקולוגי הוערך מחדש והוחלף לשילוב של ונלאפקסין ומרטאזפין - 300 מ"ג ו-30 מ"ג בהתאמה למשך שבועיים עם השפעה מינימלית בלבד.
המטופל נותר בדיכאון קשה, סבל מתלונות על הפרעה קשה בשינה וחרדה. למטופל הוצעה האפשרות לעבור ECT, הוא הסכים וחתם על הסכמה מדעת.
טיפול מונע קרישה נשקל עקב נוכחות של השמנת יתר וניידות מופחתת (תוצאה של מצב רוחו המדוכא). בסופו של דבר, לאחר התייעצות עם מומחים הוחלט שלא לטפל בתרופות נוגדות קרישה או אנטי-אגרגציה, כיוון שכיום לא מקובל להתחשב בטיפול בנזעי חשמל כגורם סיכון ל-PE. לא היתה לו היסטוריה משפחתית של תסחיף פקקת ורידי (VTE), תסחיף ריאתי או הפרעת קרישה מכל סוג שהוא.
ערב לאחר הטיפול הרביעי מתוך סדרת הטיפולים (תוך חמש שעות לאחר הפגישה) החל המטופל להתלונן על קוצר נשימה שיוחס לראשונה לחרדה. עם זאת, סימפטום זה הלך והחמיר במהלך 24 השעות הבאות ובסופו של דבר המטופל פיתח שיעול כואב, התלונן על לחץ קבוע בחזה והתקשה בנשימה במהלך שיחה.
לאחר מכן נבדק בדיקה פיזקלית נרחבת ונמצאה ירידה בסטורציה ל-82% ועלייה פתולוגית של D-dimersי(4590 מיקרוגרם / ל) וטרופונין (209 ng / l). בוצע טומוגרפיה אנגיוגרפיה ממוחשבת (CTA), שהצביעה על תסחיף ריאתי חד צדדי ימני בסיכון גבוה עם סימני עומס לב לב מצד ימין והמטופל הועבר לטיפול ביחידה לטיפול נמרץ (ICU).
החולה טופל בהצלחה עם הפרין unfractioned ולאחר מכן הפרין במשקל מולקולרי נמוך (LMWH) ולבסוף דביגטרן. בבדיקת US של הגפיים התחתונות לא מצאו עדות ל-DVT ובירורים נוספים לא נמצא מקור ברור לקריש.
המטופל הועבר בסופו של דבר חזרה למחלקה הפסיכיאטרית לאחר עשרה ימים בטיפול נמרץ לטיפול נמרץ עם התרופות הבאות: mg dabigatran, יmirtazapine 30 mg 300, 300 mg venlafaxine. למרות שמצב רוחו וגם שנתו השתפרו בקצב מהיר במהלך תחילת הטיפול בנזעי חשמל, בחזרתו לטיפול התרופתי הוא חזר למצב דיכאוני.
לאחר בחינה מדוקדקת וייעוץ בינתחומי, קבוצת הרופאים היועצים והמטפלים החליטו כי התועלת של הטיפול בנזעי חשמל עולה על הסיכון הפוטנציאלי והוחלט להמשיך בטיפול. המטופל עבר ארבעה יישומי ECT נוספים, תוך שימוש באותם פרמטרים (MECTA spECTrum™ 5000Q 230.4 mC, 60 Hz, 8 s, 0.3ms, 800 mA) ומתן של 120 מ"ג פרופופול ו-30 מ"ג סוקסיניכלולין לפני כל מפגש. מצב רוחו ושנתו השתפרו במהירות והמטופל שוחרר.
דיווחים על מקרים בנושא זה הם נדירים - המאמר הנוכחי מדגים כי טיפול בנזעי חשמל ECT, עם אמצעי זהירות נאותים (מניעה אנטי אגרגטיבית או נגד קרישה) הוא בטוח וניתן ליישמו ללא עיכוב מיותר.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה