ניתוח בריאטרי משפר שליטה גליקמית בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2, אבל פחות ידוע על השפעותיו על תוצאים מיקרווסקולריים. מחקר חדש בוצע במטרה לחקור את הקשר בין ניתוח בריאטרי והיארעות של סיבוכים מיקרוסקולרים של סוכרת סוג 2.
עוד בעניין דומה
המחקר הינו מחקר עוקבה רטרוסקפטיבי שנערך מ-2005 עד 2011 עם תקופת מעקב עד ספטמבר 2015, ב-4 מרכזי רפואה בארה"ב.
במחקר נכללו מטופלים בגיל 19 עד 79 עם סוכרת סוג 2 שעברו ניתוח בריאטרי (4,024 מטופלים) הותאמו על בסיס גיל, מין, BMI, המוגלובין מסוכרר, שימוש באינסולין, משך הסוכרת ואינטנסיביות השימוש בטיפול רפואי, לעד 3 מטופלים שלא עברו ניתוח (11,059 מטופלים).
ההתערבות הוגדרה כניתוח בריאטרי (76% מעקף קיבה, 17% ניתוח שרוול ו-7% ניתוח טבעת מתכווננת) בהשוואה לטיפול רגיל.
נעשתה אנליזת רגרסיית Cox לבדיקת הזמן עד להיארעות של מחלה מיקרווסקולרית, שהוגדרה כהיארעות של רטינופתיה סוכרתית, נוירופתיה ונפרופתיה.
תקופת המעקב החציונית היתה 4.3 שנים למטופלים הכירורגיים ולא הכירורגיים. ניתוח בריאטרי היה קשור עם סיכון נמוך משמעותי להיארעות של מחלה מיקרווסקולרית לאחר 5 שנים (16.9% לאחר ניתוח בהשוואה ל-34.7% ללא ניתוח; adjusted hazard ratioי[HR],י0.41; 95%CI 0.34-0.48). ניתוח בריאטרי היה קשור עם היארעות מצטברת נמוכה יותר לאחר 5 שנים של נוירופתיה (7.2% לאחר ניתוח בהשוואה ל-21.4% ללא ניתוח; HRי0.37; 95%CI 0.30-0.47), נפרופתיה (4.9% לאחר ניתוח בהשוואה ל-10.0% ללא ניתוח; HRי0.41 ; 95%CI 0.29-0.58) ורטינופתיה (7.2% לאחר ניתוח בהשוואה ל-11.2% ללא ניתוח; HRי0.55; 95%CI 0.42-0.73).
מגבלת המחקר העיקרית הייתה התבססותו על נתונים מרישומים אלקטרוניים של המטופלים שייתכן כי לא הגדירו נכונה תחלואה מיקרווסקולרית לחלק מהמטופלים.
לסיכום, במחקר גדול, רב מרכזי, זה שכלל מטופלים עם סוכרת סוג 2, ניתוח בריאטרי היה קשור עם היארעות נמוכה משמעותית של תחלואה מיקרווסקולרית (כולל סיכון נמוך יותר לנוירופתיה, נפרופתיה ורטינופתיה) בהשוואה לטיפול רגיל.
מקור:
ערכה: ד"ר נועה יקירביץ אמיר